COVID-19, אוכל נוח וחיבורים
אני חושב שכולנו יכולים להסכים כי עונת החגים 2020 אינה דבר שמישהו ציפה לו ואני מניח שאני לא היחיד שפנה לאוכל מנחם בתשעת החודשים האחרונים. נתח לי את הנתח ההוגן של צ'יפס וגלידה בלחץ הסגרים, מחסור בנייר טואלט, למידה וירטואלית לכיתה א 'ותכניות נסיעות מבוטלות.
כשמדובר בחגים השנה, אוכל הנוחות שאני חושק בו הוא משהו קצת אחר. בטח, אוכל יכול למלא את הבטן. אבל אני מחפש את האוכל שיכול גם למלא את ליבי ונשמתי. בטח, צ'יפס נהדר בסוף יום קשה, אבל אין מספיק צ'יפס בעולם למה ש- COVID-19 עשה לכולנו השנה. אנו זקוקים ליותר מקלוריות ריקות שיגרמו לנו להרגיש טוב יותר במשך חמש דקות בלבד. השנה אנו זקוקים לאוכל שמשמעותו משהו נוסף. אנו זקוקים לאוכל המחבר אותנו לאחרים.
חשוב על כמה מהזיכרונות הכי טובים שלך הקשורים לאוכל - בין אם זה אוכל שמזכיר לך את ילדותך, את קרוביך או את חבריך. חשבו על המסורות במשפחתכם, בין אם מדובר בטמאלס או בחג שבעה הדגים בערב חג המולד, בטקסים בחנוכה, או אפונה שחורה בעיניים ביום השנה החדשה. או אולי זה לא משהו תוצרת בית - אולי זו הפיצרייה או המאפייה האהובים על המשפחה שלך. אוכלים, טעמים וריחות יכולים להיות בעלי קשרים רגשיים עוצמתיים. וזה לא מקרי - לחושי הריח שלך יש קשרים חזקים לחלקי המוח שלך האחראים לרגש ולזיכרון.
מבחינתי אני חושבת על ממתק השוקולד מרשמלו שסבתא הכינה תמיד בחג המולד. או את כדור הגבינה שסבתא השנייה שלי הייתה מביאה כמעט לכל מפגש משפחתי. או את הקציצות של הקוקטיילים שאמא שלי הייתה מכינה למסיבות. אני חושב על עוגת הגיליונות של טקסס שתמיד נראית בסביבה בלילות שאנחנו מבלים עם החברים הטובים שלנו, צוחקת עד שאנחנו לא יכולים לנשום. אני חושב על התבשילים והמרקים הלבביים שאכלתי עם חברתי הטובה באירלנד בקיץ לפני שהלכנו לקולג '. אני חושב על סורבה האננס שאכלתי מתוך קליפת קוקוס בצד הדרך בירח הדבש שלי בהוואי.
אם אנחנו לא יכולים להיות יחד פיזית השנה, השתמש בכוחות הריח האלה כדי לתעל את הזיכרונות והרגשות כדי לחבר אותך לאנשים שאתה לא יכול להיות איתם. השתמש בכוח המזון כדי להרגיש את הקשרים האישיים שכולנו חסרים. בישלו, אפו ואכלו את המאכלים המחממים את לבכם וממלאים את נפשכם מבפנים. ואתם מוזמנים לשבור את הכללים בזמן שאתם בעניין (לא כללי ה- COVID-19 כמובן - לבשו את המסכה שלכם, התרחקו מבחינה חברתית, שטפו ידיים, צמצמו את האינטראקציה עם מי שמחוץ לביתכם). אבל כל אותם כללי מזון לכאורה? בהחלט לשבור את אלה - לאכול עוגה לארוחת הבוקר. הכינו ארוחת בוקר לארוחת ערב. ערכו פיקניק על הרצפה. חשבו על האוכל שיביא לכם שמחה ויזכיר לכם את האנשים שאתם אוהבים, ומלאו בו את יומכם עד אפס מקום.
השנה, חגיגות החג של משפחתי לא יהיו גדולות ומפוארות. אבל זה לא אומר שנהיה לבד וזה לא אומר שזה לא יהיה משמעותי. תהיה לזניה שהוכנה במתכון רוטב הספגטי מסבתא המנוחה של בעלי. עם לחם השום שחברתי שריין לימדה אותי להכין כשהיינו חוזרים לבית הספר לתארים מתקדמים והיו מתחלפים להכין ארוחת ערב אחד לשני ולא לבשל לבד. בארוחת הבוקר נאכל את תבשיל הטוסט הצרפתי וחום החשיש בדיוק כמו אלה שהמשפחה שלי תכין לבראנץ 'הענק עם כל בני דודי, דודותי ודודי בכל בוקר חג המולד כשהייתי ילד. אני אבלה את ערב חג המולד באפייה ובקישוט עוגיות סוכר עם ילדי, אתן להשתמש בכל הזילופים שהם רוצים ועוזר להם לבחור את האהובים עליהם ביותר לצאת לסנטה.
זה לא קל כשאנחנו לא יכולים להיות ביחד בחגים. אבל מצא את האוכל שמזכיר לך את האנשים שאתה אוהב. צלם סלפי בזמן שאתה מבשל ותן לחברים ולמשפחה לדעת שאתה חושב עליהם. הכינו שקיות גודי כדי להוריד על סף דלתם של החברים. הרכיבו חבילות טיפול של עוגיות כדי להעביר בדואר למשפחה למרחקים ארוכים.
ואולי יש אוכל על שולחן החג שלך שמזכיר לך מישהו שאתה כבר לא יכול לשלוח סלפי או להתקשר אליו בטלפון. זה בסדר - התכרבל לזכרונות האלה כמו שמיכה חמה ונעים. אתה לא לבד; עצם הכתיבה על גבי הגבינה של סבתי מעלה דמעות בעיניי. אני נורא מתגעגע אליה, אבל אני גם חושק בדברים שמזכירים לי אותה.
אני חושב שכולנו משתוקקים לדברים שמחברים אותנו, מזכירים לנו את האנשים שאנחנו לא יכולים לראות כל יום יותר. הישען לתוכו - מלא את המטבח שלך, מלא את הנשמה שלך.
ואוכלים לבבי.