אני כותב שמאלי. אני מצחצח שיניים ביד שמאל. לפעמים אני אוכלת שמאלי. אבל אני לא שמאלני אמיתי. בחרתי להיות שמאלי.

אבי הנפלא הוא "שמאלני" ככל שיהיה. הוא משתמש במספריים מיוחדות; הוא כותב בידו מעוותת (לדעתי כדי לראות מה הוא כותב). יש דברים שהוא יכול לעשות ביד ימין, אבל רק כי זה היה נקדח אליו בגיל צעיר, כנראה כי בימיו, זה היה לגמרי לאחור להיות "כף דרומית". אני מופתע שהוא לא פיתח מכשול בדיבור.

כדי להיות שמאלי, אתה שונה. זו תרבות נפרדת. ובהתאם למסגרת הזמן שבה גדלת, אתה עשוי להיחשב ייחודי, מיוחד; או שנמנע, מנודה, עשה לו צחוק. גדלתי בזמן המיוחד והייחודי, אז בחרתי להיות שמאלי. אני בחרתי.

עוד לפני שהתחלתי ללמוד, כבר הראתי סימנים של "בלבול". הייתי מזיז את המזלג שלי מיד אחת לשנייה בארוחת הערב, הייתי מצחצח את השיער בכל יד שהרימה את המברשת. כנראה שצבעתי בכל יד שהעפרון היה הכי קרוב אליה. ההורים שלי היו מודאגים. מה אם אנסה ללמוד לכתוב בשתי ידיים וזה האט אותי בלימודים? אז, הושיבו אותי לשוחח איתי. אני אפילו זוכר את השיחה עד היום. יושבת על הברך של אבא שלי, עם כיסא שנשלף משולחן האוכל (כנראה במקום בו אהבנו לקיים כנסים משפחתיים), אמא שלי יושבת על כיסא לידנו, רוכנת קדימה כדי שנוכל להסתכל לי בעיניים בזמן שאנחנו דיבר. הם אמרו לי שאני צריך לבחור יד (הם לא הסבירו מדוע עד שנות הבגרות שלי, מניח שהם הבינו שאני לא מבין). אז עם היגיון של ילד, החלטתי להיות שמאלי. אתה מבין, אמי הייתה ימנית, כמו אחותי הגדולה. אבא שלי היה שמאלי. לא רציתי שהוא יהיה היחיד במשפחה, אז בחרתי לאפס את המשפחה. לא ידעתי למה אני נכנס.

לא הבנתי שיהיו קשיים. כתם דיו למעלה ולמטה בידך כי בחרת בסוג העט של העט (השמאלנים מזיזים את הידיים על מה שנכתב). הטבעת המתוקה הזו חותמת על ידך ממחברות ספירליות. מנסה להתעוות בשולחן קטן בבית הספר או באולם באוניברסיטה, כי מרחב הכתיבה היחיד הזמין יוצא מהצד הימני. לשחק כיסאות מוזיקליים במסעדות, כי אתה לא רוצה להתנגש במרפקים עם מישהו בזמן שאתה אוכל. צריך לעשות את "להטוט בספל חם" כי מישהו מושיט לך את הספל עם הידית מימין. הרהור על מחשב. מציאת הציוד הימני (או בעצם השמאלי), שלרוב עולה יותר בגלל "הזמנות מיוחדות". חסר חשיבות בכל ערכת הדברים? בהחלט. לא נוח לאנשים שחיים עם זה יום יום? בלשון המעטה. בהתאם למצב החברתי, זה אפילו יכול להיות מביך לפעמים (אם כי, פחות ופחות בימים אלה). ישנם אפילו מצבים בהם היותי שמאלי יכול להוות יתרון, ושם אני בוחר להתמקד קדימה בחיי (חפש צידי או לחץ על הקישורים שרשמתי להלן).

ירדתי בקלות. לאחר שבחרתי להיות שמאלי, יכולתי לעבור בקלות ברוב המצבים שבהם מדובר בבעיה. לאחרים אין מזל כזה. אנשים ימניים בדרך כלל אינם מזהים את המצבים בהם יש "יד אליה", ושמאלנים לימדו עוד מינקות להסתגל ולהסתגל מבלי לחשוב על זה. אנחנו באמת האנשים הדו -כימיים באמצע שמכירים ומעריכים.

בעודנו חוגגים את יום השמאלנים ב -13 באוגוסט, שמאלנים, אני מצדיע לכם (ביד שמאל כמובן), ואני מצטרף אליכם בשמחה ובחגיגה. ימניים, הצטרפו אלינו והיי-פייב (עם שמאלכם) שמאלני בחגיגה!

וזכרו:

"השמאליים יקרים; הם תופסים מקומות שאינם נוחים לשאר.” - ויקטור הוגו

"אם החצי השמאלי של המוח שולט בחציו הימני של הגוף אז רק אנשים שמאליים נמצאים בראש הנכון.” - שדות WC

25 עובדות מדהימות על אנשים שמאליים

עד כמה אתה שמאלי? גלה תוך 60 שניות!

בגידור, מה נותן לשמאלנים את היתרון? נופים מההווה ומהעבר הרחוק