Liptember, Lipstick for Life!
נשים ואנשים המזהים נשים זקוקות לייצוג טוב יותר בתחום בריאות הנפש. איזו דרך טובה יותר מאשר עם חיוך שפתון?
Liptember, מסע פרסום בן חודש שנוצר על ידי קרן מאוסטרלית שזכתה לשמצה ברחבי העולם, הוקם בשנת 2010. במהלך השנה הראשונה שלהם הם הצליחו להעלות את המודעות וכ-55,000 דולר בכספים עבור ארגוני בריאות הנפש. מאז 2014, Liptember הצליחה לממן למעלה מ-80,000 בקשות לתמיכה במשבר1.
הקבוצה מצאה שרוב המחקרים על בריאות הנפש שבוצעו בחברה שלנו בוחנים את בריאותם הנפשית של גברים אך מיישמת את הממצאים הללו על גברים ונשים כאחד. התוצאה הייתה שמספר תוכניות ואסטרטגיות מניעה לא יכלו לסייע לצרכי בריאות הנפש של אוכלוסיית הנשים והנשים המזהות. עם המשתתפים בשפה צבעונית, Liptember מקווה לעורר שיחה על בריאות הנפש. הרעיון הוא להפחית את הסטיגמה של חיפוש והשגת תמיכה, ולהכיר בכך שכולם נהנים מטיפול זה בשלב מסוים בחייהם. האומץ להיות פגיע במרחב הזה יכול אפילו להציל חיים.
ההיסטוריה המוקדמת של בריאות הנפש של נשים היא אכן תקופה אפלה. משנת 1900 לפני הספירה, היוונים והמצרים המוקדמים ייחסו "רחם נודד" או "תנועת רחם ספונטנית" בתור האשם לכל אי שקט שאישה עשויה להרגיש. הפתרון היה להתחתן, להישאר בהריון או להימנע. מדברים על מסרים מעורבים! המילה היוונית "היסטרה", לרחם, היא השורש למונח המזיק "היסטריה", המביאה לסטריאוטיפ תופסי בן מאות שנים להפרעות נפשיות של נשים. אפילו היפוקרטס חתם על תיאוריית ההיסטריה, והציע שהפתרון ל"מלנכוליה ברחם" היה פשוט להתחתן וללדת עוד תינוקות. רק בשנת 1980 הוסר מונח זה מהמדריך האבחוני והסטטיסטי (DSM)2.
ככל שהזמן והרפואה התקדמו, אפילו המרחבים הנשיים הקדושים ביותר השתלטו על ידי אנשי מקצוע גברים. טיפול גינקולוגי ולידה, שניתנו ברובו על ידי מיילדות מוכשרות, נדחקו החוצה והורידו פיחות. החוט הספציפי הזה של טיפולי בריאות נשים הפך פתאום למרחב של גבר.
תקופה אלימה ומטרידה בתרבות שלנו התפתחה לשריפה והוצאה להורג של נשים "מכשפות", שהיו אנשים שסביר להניח שהתמודדו עם בעיות נפשיות לא מאובחנות, אפילפסיה, או אפילו סתם בני אדם עצמאיים שרצו לחשוב בעצמם.3.
כעת אנו בעמדה טובה יותר לתמוך באוכלוסיית הנשים והנשים המזהה שלנו, אך עדיין קיימים פערים. סטריאוטיפים מגדריים נמשכים בתעשיית הבריאות עם סיכוי גבוה יותר לאישה לחכות זמן רב יותר לאבחון בריאותי4, או אפילו ליפול קורבן לשפה סקסיסטית של "הכל בראש שלה" או "היא פשוט משוגעת". בנוסף, הגזענות ממשיכה ליצור חסמים בקבלת טיפול. לאישה שחורה באמריקה יש סיכוי גבוה ב-20% לחוות בעיות נפשיות וסביר להניח שהיא תהיה חשופה לסקסיזם וגם לגזענות בתעשיית הבריאות שלנו.
בתור נער שסבל מדיכאון בשנות ה-90, גם אני חווה את הפער הזה. היו לי מספר אנשי מקצוע שניסו לאבחן ולטפל בשפע של בעיות נפשיות. נרשמו לי תרופות שמורות רק לאירועים הפסיכוטיים האינטנסיביים ביותר - תרופות שבוודאי לא נבדקו על מוחות צעירים. יצאתי ורצתי ברכיבה פרועה שעשתה מעט מאוד כדי להרגיע אדם רגשי שניסה כמיטב יכולתה להשתלב עם כל שאר ה"אנשים הנורמליים".
אז השתמשתי בכוח האיפור כדי לבטא כלפי חוץ את מה שאני חווה בפנים. אם היה לי יום בהיר ושמח, היית יכול למצוא אותי בשפה ארגמנית חמה שהזמינה אנשים לעלות ולהתחיל שיחה! אם הייתי מתמודד עם דיכאון ועצב, אולי היית מוצא אותי בקקאו או במרלו. אם היה יום חדש ורענן, תחושת אופטימיות והתחלה חדשה, לבנדר או פסטל סומק עשויים להיות הבחירה.
זו הייתה תקופה כואבת כנער, ובמבט לאחור, אני מבחין איך היצירתיות והעצמאות שלי לא היו משהו שחגג או נחקר. זה לא היה פלא שנאבקתי להשתלב בקופסה הקטנה של החברה! תקוותי שהמגבלות האלה שחוויתי יצטמצמו עם כל דור ושאולי הבת שלי תוכל לגשת לטיפול נפשי וטיפול שאני - וכל כך הרבה נשים לפניי - מעולם לא הכרתי.
Liptember היא תנועה שמעוררת בי השראה. צבע, סיבה וטיפול. שפתון יכול להיות יותר מאיפור. זה יכול להתעלות. זה יכול לשקף את מי שאנחנו ואת מי שאנחנו מקווים להיות. זה נותן לנו שליטה על עצמנו בעולם שבו נשים רבות מרגישות חסרות אונים. ליפטמבר נותן לנו הזדמנות להיחגג ולהתקבל בדיוק כמו שאנחנו, ואני מקווה שתצטרפו אליי לחגוג כל יום!
כדי ללמוד עוד ולהיות מעורב בגיוס כספים בדוק liptemberfoundation.org.au/ לפרטים!
הפניות