חוזרים לבית הספר - המנות יכולות לחכות.
שנת הלימודים החדשה בפתח! הרגשות שלי נעים בין "וו-הו, בבקשה קח את הילד שלי!" ו"הלוואי שיכולתי לעטוף בועות ולשמור עליה בטוחה איתי לנצח. "
מצד אחד, אמא זו נרגשת לחזור לשגרה מובנית יותר, לא להילחץ על איזון העבודה עם עוזרת המורה "משחקת" במהלך הלמידה הווירטואלית, ולראות את בתי הנלהבת בת ה -6 יוצרת חברים חדשים ולומדת דברים חדשים.
מצד שני, אני עצבני. אני לא יכול להתנער מתחושת החרדה מפני שליחתה חזרה ללמידה אישית במהלך המגיפה. הציפייה אם/מתי "הנעל השנייה הולכת לרדת" לעיתים קרובות משאירה אותי ער בלילה.
כך התמודדו בתי ואני עם המעבר חזרה לבית הספר:
- עדיפות שלנו רווחה פיזית, רוחנית ורגשית, הקשבה והזנה של גופנו, נפשנו ונפשנו. טיפול עצמי אינו אנוכי.
- התמקדות ב חיוביתוך הכנת תכנית מגירה ל"מה-אם ". לא הגעת לחדר הכושר? ערכו מסיבת ריקודים בסלון שלכם! קלייר קוק אמרה זאת היטב: "אם תוכנית א 'לא עובדת, באלפבית יש עוד 25 אותיות - 204 אם אתה ביפן."
- מרפה שלמות ונותנים לעצמנו חסד. לפעמים תנומת סוף שבוע או ארוחת בוקר לארוחת הערב היא בדיוק מה שאתה צריך; המנות יכולות לחכות.
- צ'ק אין עם המשפחה, החברים, וזה עם זה. רשת תמיכה חברתית הוא כלי רב עוצמה להתמודדות עם מתח ולהתמודד עם תקופות מאתגרות. הקף את עצמך באנשים מרוממים.
- לבקש עזרה. זה קשה במיוחד לבתי וגם לי. כל הגאווה הזאת לרצות להיות נשים חזקות, עצמאיות, יכולות לעשות הכל. המציאות היא שכולנו זקוקים לעזרה לפעמים וזה לא הופך אותנו למדהימים פחות.
הורים/מטפלים וילדים יקרים: אני רואה אתכם! שתזכו למצוא שמחה ברגעים גדולים וקטנים. ובימים שמרגישים שאתה לא יכול עוד דבר אחד, מצא נחמה בידיעה שאתה לא לבד ושהמנות יכולות לחכות.
משאבים נוספים: