הסתגלות לעבודה חדשה תוך כדי עבודה מרחוק

הימים הראשונים במשרד חדש תמיד מורטים עצבים. בדרך כלל, אני מתעורר לפני האזעקה שלי - פרנואידי שאישן יתר על המידה, אגיע מאוחר ואעשה רושם ראשוני נורא. אני משקיעה זמן נוסף בבחירת התלבושת שלי ובעיצוב השיער שלי, בתקווה להיראות מקצועי ביותר. ואז, אני עוזב את הבית מוקדם בצורה מגוחכת, רק בגלל הסיכוי שהתנועה גרועה בצורה בלתי אפשרית באותו יום. ברגע שאני שם זה מבול של התרגשות, ניירת, אנשים חדשים ומידע חדש.

כשהתחלתי את עבודתי בקולורדו אקסס ביוני 2022, זה לא היה כזה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי שהתחלתי בתפקיד חדש בסביבה מרוחקת. זה אומר שלא היו חרדות נסיעה, לא ייסורי לבוש, ולא היו שיחות היכרות סביב תאי משרד או בחדרי השבירה. זו הייתה ההיכרות הראשונה שלי עם העולם החדש של העבודה המשרדית.

כשהמגיפה סגרה משרדים למרחקים באביב 2020, הייתי מהראשונים במקום העבודה שלי שעברו לעבודה זמנית מרחוק. באותה תקופה עבדתי בתחנת חדשות ולא חלמתי שאי פעם אעבוד בבית, בגלל אופי העבודה. איך נוכל לחבר מהדורות חדשות בטלוויזיה בשידור חי בבית? לא יהיו תאי בקרה, לא יהיו שום דרך לתקשר במהירות על חדשות טובות, ושום דרך לגשת לצילומי הווידאו הפנימיים. דיברו על איך הפתרון הזמני הזה ישנה הכל, לנצח. איך, עכשיו כשכולנו קבענו לעבוד מהבתים שלנו, נוכל אי פעם לחזור לעבוד במשרד ב-100% מהזמן? אבל ברגע שאביב 2021 התגלגל, הוחזרנו לשולחנות שלנו בתחנה והאפשרות לעבוד מרחוק לא הייתה עוד. שמחתי לראות את העמיתים לעבודה שהכרתי כמעט חמש שנים; התגעגעתי אליהם בשנה האחרונה. אבל התחלתי להשתוקק לזמן האבוד שביליתי עכשיו בהתעוררות מוקדמת כדי להתכונן ואז לשבת במכונית בכביש I-25. בטח, לפני המגיפה, לקחתי את הזמן הנוסף הזה בנסיעות ובהתכוננות כמובן מאליו. מעולם לא חשבתי שיש דרך אחרת. אבל עכשיו, חלמתי בהקיץ על השעות האלה ועל האופן שבו השתמשו בהן בשנת 2020. הזמן הזה היה פעם לטיול עם הכלב שלי, לזרוק מלא כביסה, או אפילו לישון קצת יותר.

לכן, כשנודע לי שהתפקיד שלי בקולורדו אקסס יהיה מרוחק כמעט אך ורק, הנטייה הראשונה שלי הייתה להתרגש! השעות הללו של חיי בבוקר ואחר הצהריים שהושקעו בנסיעה היומית, היו עכשיו שוב שלי! אבל אז נכנסה לי בראש מבול של שאלות. האם אוכל לשתף פעולה עם עמיתיי לעבודה באותו אופן אם לא אראה אותם כל יום ולעולם לא אבלה איתם זמן מדיד באופן אישי? האם אשתגע? האם אצליח להתרכז באותה קלות בבית?

יום העבודה הראשון שלי הגיע, ויש להודות שזה לא היה היום הראשון המסורתי שלך. זה התחיל בשיחת טלפון מ-IT. ישבתי על רצפת חדר המשרד שלי עם המחשב הנייד של העבודה שלי, כי עדיין לא הגדרתי את סביבת העבודה החדשה שלי במשרד הביתי. אחר הצהריים שלי ביליתי בפגישות וירטואליות של Microsoft Teams ובישיבה לבד בביתי ולחקור היבטים שונים של המחשב הנייד שלי, לפני שהלכתי להדרכה וירטואלית של עובדים חדשים.

בהתחלה זה היה קצת מוזר. הרגשתי קצת מנותק. אבל הופתעתי לגלות שבתוך מספר שבועות בלבד, הרגשתי שאני מתחיל ליצור קשרי עבודה באמת, למצוא את החריץ שלי ולהרגיש חלק מהצוות. הבנתי שבמובנים מסוימים הצלחתי להתרכז בבית, כי אני נוטה להיות מסוג האנשים שמצ'טים במשרד אם מישהו עובד ממש לידי כל היום. החזרתי את זמן הנסיעה האבוד הזה והרגשתי יותר על העניינים בבית. אימצתי את עולם העבודה-בבית החדש, ואהבתי אותו. בטח, האינטראקציות שלי עם עמיתיי החדשים לעבודה היו קצת שונות, אבל הם הרגישו אמיתיים ומשמעותיים לא פחות. ולהגיע למישהו עם שאלה לא הייתה משימה קשה.

מסגרת העבודה החדשה שלי היא משחק כדור אחר לגמרי. המשפחה שלי קיימת סביבי והכלב שלי קופץ לחיקי לפגישות. אבל אני נהנה מדרך החיים החדשה הזו ומגלה שהיא לא כל כך שונה מהדרך המסורתית לעשות דברים, כמו שחשבתי. אני עדיין יכול לשוחח עם עמיתיי לעבודה ולעשות בדיחות, אני עדיין יכול להיות חלק מפגישות פרודוקטיביות, אני עדיין יכול לשתף פעולה עם אחרים כשצריך, ואני עדיין יכול להרגיש חלק ממשהו גדול ממני. אז כשהקיץ מתקרב ואני כותב באוויר הצח של המרפסת האחורית שלי, אני יכול רק לשקף שההסתגלות לא הייתה כל כך קשה, והפחדים שהיו לי נעלמו עכשיו. ואני אסיר תודה על דרך העבודה החדשה הזו.